למה אנו עוברים משימוש באוויר חם לשימוש בחיממים באור תת-אדום במערכות ואקום
אם אתם עובדים בתהליכי עיבוד אלקטרוניקה מתקדמים, אתם מכירים את הבעיה: יש צורך בחום, והוא צריך להגיע במהירות. במשך זמן רב, השתמשנו במערכות של זרימת אוויר, אך יש בעיה משמעותית – אי אפשר להכניס אוויר חם לתוך סביבה של ואקום. אין שום דבר שניתן לנשוף אליו אוויר חם.
לכן, אנו עוברים לשימוש בחיממים באור תת-אדום שמתאימים לעבודה בוואקום. זו לא רק דרך אחרת לחמם את החומרים – זו גם דרך לחסוך זמן.
הזמן תמיד עובר…
אוויר חם הוא איטי. צריך לחמם את האוויר, אחר כך את קירות החדר, ורק אז החומרים נעשים חמים. זה דורש המתנה ארוכה.
אור תת-אדום שונה. הוא משתמש בפוטונים, שנעים במהירות האור. הם פוגעים בחומרים שאליהם הם מופנים, וכך החומרים נעשים חמים מיד. זמן החימום יכול להפחת ממספר דקות לכמה שניות בלבד. כשהמפעל פועל 24/7, השניות האלו יכולות להפוך לכמות אדירה של תפוקה נוספת.
זה לא כל כך פשוט כמו לחבר מנורה…
אי אפשר פשוט לקחת מנורת תת-אדום רגילה ולהכניס אותה לחדר ואקום. זה יהרוס הכל. מנורות רגילות “מפרישות גזים”, מה שגורם לזיהום של הסביבה הנקייה.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים במעטפות ואטמים מיוחדים שמתאימים לעבודה בוואקום. אפילו החוטים של המנורות שונים. מכיוון שאין חמצן בוואקום, החומרים צריכים להיות מיועדים במיוחד כך שלא יישרפו.
הבעיה: צריך לשלוט בחימום…
אור תת-אדום הוא מהיר, אך הוא פועל בכיוון מסוים. אוויר חם מקיף את החומרים כמו שמיכה, אך אור תת-אדום מחמם רק את האזורים שהוא יכול “לראות”.
אם לחומרים יש צורה מוזרה או גאומטריה מורכבת, יהיו אזורים קרים. צריך להיות זהירים לגבי מיקום המנורות וזווית השימוש במחזירי אור. אחרת, חלקים מסוימים של החומרים יהיו חמים מאוד, בעוד שהחלקים האחרים יישארו קרים.
עצה:
יש לשלב את החיממים האלו עם בקר PID ופירומטר. יש דחף להגדיל את ההספק של החיממים כדי לחסוך עוד שנייה בתהליך החימום, אך יש להיות זהירים. אם עושים זאת בצורה לא נכונה, עלולים לפגוע בחומרים או במערכת הוואקום.
יש לעקוב אחר מערכת הקירור. רוצים שהחומרים יהיו חמים, אך לא רוצים ששאר המערכת תישרף. האיזון הוא הכל.