למה אנחנו מחליפים את התנורים הישנים בתנורי ייבוש באמצעות קרינת אינפרא-אדום במפעלים שלנו?
בואו נהיה כנים: תנורי החימום הישנים האלה הם כמו דינוזאורים מהעבר. בעולם השבבים, אנו רואים שינוי גדול לכיוון שימוש במנורות ייבוש באמצעות קרינת אינפרא-אדום. זה לא קשור רק לעמידה בתקנים הסביבתיים – זה קשור גם לעובדה שמנורות אלה עובדות טוב יותר.
הבעיה עם תנורי החימום הרגילים היא שהם צריכים לחמם כמות אדירה של אוויר כדי לחמם את השבב. זה איטי, זה מבזבז הרבה אנרגיה, ותמיד יש חשש שאבק או חלקיקים יגיעו לשבב.
לעומת זאת, קרינת האינפרא-אדום פועלת בצורה שונה – האנרגיה עוברת ישירות מהמנורה אל החומר. אין צורך בחימום של חלל גדול. כשאתם לוחצים על המתג, הפוטונים פוגעים בחומר והוא הופך לחום מיד. זה מהיר מאוד. וזה אומר שאתם צריכים פחות אנרגיה לכל שבב.
יש גם את הבעיה של שימוש בחומרים ללא עופרת – אם אתם עובדים עם חומרים כאלה, עליכם להיות זהירים מאוד, כי טמפרטורת ההתכה שלהם גבוהה מאוד. אם הטמפרטורה עולה קצת יותר מדי, החומר עלול להיהרס.
לכן אנחנו משתמשים במנורות אינפרא-אדום בעלות גלים קצרים ובינוניים. כך אנחנו יכולים לשלוט בעוצמת החימום. אפשר לייבש את השטח בצורה מושלמת, מבלי לחמם את כל הרכיב. אין עיוותים, אין לחץ תרמי – רק ייבוש נקי.
אבל יש גם בעיה – מנורות אלה פולטות כמות אדירה של חום בחלל קטן מאוד. אי אפשר פשוט להכניס אותן לתנור ישן ולחשוב שזה יספיק. אם אין לכם מערכות אוורור וקירור מתאימות, המנורות עלולות להרוס את המכשיר עצמו. צריך לתכנן את מערכות הקירור באותה מידה כמו את מערכות החימום.
אנחנו מעצבים את המערכות האלה כדי להחליף את השיטות הישנות והלא יעילות. כך אנחנו יכולים להפחית את ההשפעה הסביבתית שלנו ולרצות את המפקחים הסביבתיים. זה פשוט הגיוני.